גיוס בני ישיבות לצה"ל או הימנעותם מגיוס מהווה נקודת מחלוקת ב מאז הקמת המדינה ועד ימינו. עם הקמת מדינת ישראל הונהג שירות חובה בצה"ל, אך גיוסם של תלמידי ישיבות נדחה בהסדר המכונה "תורתו אומנותו", שלפיו ניתנה אפשרות לדחות את הגיוס לצה"ל כדי לעסוק בלימוד תורה. רוב תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה במסגרת "תורתו אומנותו" הם חרדים, ורובם ככולם דוחים את גיוסם מדי שנה עד לחציית גיל הגיוס, כך שאינם מתגייסים כלל. מנהלת החרדים הצבאית היא האמונה על נושא גיוס החרדים בצה"ל. מתוך ויקיפדיה

סוגיית גיוסם של בחורי ישיבות החרדיים לצה"ל עומדת במרכזו של ויכוח בחברה הישראלית מאז הקמת המדינה ועד ימינו. במהלך השנים נדחה גיוסם של בני ישיבות, בהסכמים שונים, חלקם עד לגיל שבו נפטרו מגיוס, וחלק מהאחרים עד לגיל שבו ניתן לשרת פחות זמן או שירות המאפשר מתן הטבות לחיילים בעלי משפחות. העלייה במספרם של דחויי השירות בנימוק של "תורתו אומנותו" גררה ביקורת ציבורית בשל טענה לפגיעה בעקרון השוויון. טענה זו נידונה בכמה ועדות שהוקמו לעניין זה וכן בעתירות לבג"ץ, שחלקן התקבלו והובילו לחקיקת תיקונים בחוק. מתוך ויקיפדיה

גדוד טוביה, שנודע גם בשם גדוד בני הישיבות, היה גדוד שפעל בירושלים עם קום מדינת ישראל, בחודשים מאי⁻נובמבר 1948. הגדוד היה פרי הסכמה של המרכז למפקד העם מצד אחד וועד הישיבות מצד שני בשיתוף עם הרבנים הראשיים לישראל וגאב"ד העדה החרדית. מטרת הגדוד הייתה שילובם של בני הישיבות שהתגוררו בירושלים במערך ההגנה על העיר. מתוך ויקיפדיה

גדוד 932, גדוד 97, גדוד אגוז, גדוד אמירים, גדוד בגרמיאן, גדוד ההנדסה הקרבית הראשון, גדוד הזרקורים, גדוד הסיור הבדואי, גדוד הסיור המדברי, גדוד העבודה